ברוכים הבאים לתהום
welcome to my abyss! please do go away. or don't.
My ex-goodfriend
Do I want a friend
I will not understand
Nor will he do me,
Shall I my morals bend?
For mates of soul are scarce.
And even then, they differ!
My train of thought goes yonder,
My mind stays on the hither, bitter.
And is he such a friend,
That he had hurt my very being;
Or am I just that weak.
To have hardened without seeking?
For I can't understand?
The actions of said friend,
But I could not just pretend ;)
That thus I could keep living.
מה אתה, כוסית?
תשוקת אנוש שמרצונה כבר לא נקטפת
את רגשות הטוב נפשי עודפת
ודאי עדיף אם אתבצר בתוך עצמי
כי מסובכת בעיניי היא הווייתי
ופגועה מדי הבנתי של חווייתי
ולא תואמת לדרכו של עולם, או ככה זה נראה.
הנפש מבפנים רופפת
כי היא כלואה במעטפת חלולה
המעטפת מטונפת
ומרעילה היא את הנפש,
שלימים ודאי תושחת ליסודה.
ובחיי עוד לא זקנתי
אך משום מה על דעתי נטרפתי
ונפשי, היא משתוקקת להרוס את מארחה
כי לדבריה החיים דמויים לכלום
ואין שום ערך לרזי יקום,
ונחמתה לפתע בשינוי התודעה.
אני לא דודידו
עידו עידודודידו,
כזה מצחיק הוא וחמודידו
גבר בלי בולבולידו,
עידודודידו.
על זיונים אתו נדבר,
ואליו רומנטית לא נקשר
כי הוא שמנמן כזה, וחמודידו!
בנות של זונות, תתאבדודידו.
אני מעדיף לחיות את החיים
בלי ידידות
ולשמור על הביצים.
על הזין להיות ידידים,
הלאה לרגשות מאופקים.
למרות שמצד שני, למי אכפת בכלל?
כנראה שלי,
אבל אני לא בטוח.
נתייעץ עם דפנה.
סכיזופרניה אוטו אנטישמית
תמיד לחפש
את מה שלא טוב בי.
עשיתי טעויות,
בן אדם אמיתי טיפש שכמותי.
תמיד רק להודות בטעויות,
זה תהליך המחשבה היחידי שמוחי מסוגל לטוות;
תמיד לחפש
את מה שאני,
לא עשיתי נכון.
האם באמת לא יכול להיות
שפעם אחת בחיי,
העולם הוא זה שאשם?
אני חושב כך ובקושי נושם
פשוט רושם
והמילים כבר מוצאות את דרכן,
וביום מן הימים יהוו ההוכחה שתעמיד אותי על טעותי, שהרי
אין חדש בעולם הזה תחת השמש.
שיר דיכאוני על יוקקלה, אי שם בשנת 2018
אני לא יודע מה חשבתי
אחרי הרבה שנים פתאום נזכרתי, בכאילו
שיש בעולם הזה
הרבה יותר מעבר לתפל
התחלתי לעשן סיגריות עם קפה
מי חשב בכלל שזה יהיה הכיוון בחיי?
די כבר, די
אני חושב יותר מדי
ואולי פשוט חשבתי על דברים שאין סיבה באמת טובה כל כך לחשוב
או, איך להיאהב, לא לאהוב?
כבר ששנים חייתי בעצמי
צבא זאת אופציה אחלה לשפשוף עצמי
אז איך זה שאני מרגיש כל כך שבור
מבפנים?
משווה ת'עצמי לאחרים כל הזמן בערך
ואין לי שום מנוס כאן מעצמי
מי אני ומה אני?
מק"ט בודד בין כל המדפים
זה מה שגיליתי כשסופסוף התחלתי להרגיש פתאום, למדתי קצת על עצמי
זה לא עניין של בטחון
אני עומד על קצה קרחון
מאחוריי עולם מופלא אבל אני פשוט נזכר בריקנות שבתוכי
הדיכאון כאן בשירות עצמי
[HE/EN] זום אאוט על הדיסוננס בין רגשותיי למציאות / A zoom-out on the dissonance between my feelings and reality
English:
Sometimes I get this feeling
As though I'm the only person in the world without any feelings.
As if I were an astronaut, focusing my eyes on those shiny stars,
I cannot help but notice that around me are hovering, almost walking
intricate galaxies of human communication
in the void.
And I, an alien, maybe a zoologist,
I write about them in the encyclopedias of my mind;
Perceiving only in retrospect, unable to take part.
But from time to time I get this feeling
As if I'm the only person in the world with any feelings,
As if there's no real point to anything around me.
And as such, with an exaggerated notion of self-importance,
I suddenly decide to annul
The existance of those eerie galaxies.
"Let there be void", I announce in a mania-like state.
There is no room for other organisms
In this universe.
I shall eradicate them all, as would do a
Secret Hitler.
As in my conscious I'm the only ruler,
and my command is the destruction of everything disheartening.
"Let there be void", I shall shout;
And nothingness shall come.
And as a shatter and eliminate the universe's creations,
I suddenly feel
Feelings of remorse and disgrace.
"I concur that your writing is very picturesque,
However, it does lack any real depth.
I'm afraid that after all, and although you have potential,
you're still way too--
--naive."
Hebrew (original):
לפעמים אני מרגיש,
כאילו אני לא ממש מרגיש.
כאסטרונאוט אני, מביט סביב על הכוכבים הבוהקים,
וסביבי מתהלכות להן, מרחפות
גלקסיות מפותחות
של התקשרויות אנושיות
ואני כמו חוצן, או כמו חוקר בעלי חיים,
קורא אודותיהם באנציקלופדיות שבמוחי
יכול להבין רק בדיעבד, אך לא מסוגל לקחת חלק.
ולפעמים, אני מרגיש
כאילו רק אני מרגיש.
כאילו אין טעם של ממש במה שמסביב.
ובמעין תחושת חשיבות עצמית מופרזת,
אני מחליט פתאום לבטל
את קיומן של הגלקסיות שמסביבי.
"ויהי אין", אקרא בשגעון,
אין ביקום מקום לאורגניזמים נוספים
אשמיד אותם לכאורה,
אהיה ההיטלר הסודי.
בתוך הכרתי אני הוא השליט,
ואין שום ערך לדברים מתסכלים.
"ויהי אין", אקרא
וחדל.
בעודי מנפץ ומכלה את יצירות היקום,
עולה בי מעין תחושה
של חרטה ושל בושה.
"הכתיבה הציורית לא רעה" - מבקרני הקול
ממעמקי תודעתי
"אבל חסר בה עומק אמיתי,
- מסתמן שאחרי הכל, אתה
די ילדותי."
רופא שיניים אשכנזי / 14/08/2019
יומני היקר,
היום לא הייתי בסטי.
אה, אבל מזל טוב.
תהנו,
In All Honesty, It's Been Almost A Year And I'm Still Sitting Here
I'm just sitting on my chair
Breathing vapor air
Thinking with no end
About that feel of isolation
This sense of alienation
Reluctant to take action
Just sitting here
While I can.
This ain't what life's meant to be, of this is much I'm aware
There are just so many things out there;
But somehow I enjoy it, I do not want to let go,
This comfort I used to find in discomfort, that still feels---
too good.
Haha! That Alien Is Me! PUNK ROCK RULES!
This poor ol' alien passes by
he has to think of some aliby
so nobody wonders where and why
he's all too different for indifferent eyes
he spent some years of loneliness in piety
tryna catch up with human society
but as he reached out for the spaceship, he really had no clue
that this ain't the way to do (that)
getting made fun of
passing as a goof off
getting seen like an asocial prick
not standing up for yourself
not asking good friends for help
and holding on to people who are dicks
first crush outta the blue
and you don't know what to do
so you avoid her till it's way too late
and now it's messed up your brain
you're going all insane,
and you don't think you're ever gonna date
being an alien on earth isn't worth the work,
but sadly enough the spaceship is no more
it's way past midnight so it's off for Mars
but do you really need it,
now, do you really need it;
now that you've already turned into
one of us?
There Used To Be Two More Verses But They Were Too Cringy To Put Them In Here
How can I be
all those things I once aspired to be
What will I be
If I just ditched it all in order to live?
Oh, I know it's not the healthiest thought
But all these notions now just make me nauseous
If life were cut away from all that is real
Would I be more than I had once desired?
I wonder.